אחוות לוחמים: גדוד מילואים 'מחייל' לוקים בפיגור

אחוות לוחמים: גדוד מילואים 'מחייל' לוקים בפיגור

דיירי מעון לבצלר למבוגרים עם פיגור דהרו הבוקר לבסיס בדרום, חתמו באפסנאות על מדים, אפודים וקסדות – וירדו לשטח בחברת לוחמי גדוד 9306. "מרגש לראות איך אפשר לקרב לצבא אנשים שאינם יכולים להגיע אליו בגלל שנולדו שונים", אומר מפקד הגדוד

"החניכים הגיעו אלינו מוקדם בבוקר, לקחנו אותם לאפסנאות כדי שיקבלו מדים ושם הם גם הוחתמו על התחייבות להחזירם – ממש כמו חיילים", מספר בחיוך סא"ל במיל' בני ינאי, מפקד גדוד המילואים 9306. "ציידנו אותם בקסדות ובאפודי מגן, ולאחר מכן הם יצאו איתנו בג'יפים לשטח האימון שם ערכנו סיור רגלי וסימנו מטרות. אפילו מארוחת הצהרים הצבאית, שאכלנו יחד בשטח הפתוח, הם התלהבו מאוד", הוא מתאר את היום יוצא הדופן שבילה היום (ג') הגדוד, המורכב מלוחמי סיירות דובדבן, נחשון, חרוב, שמשון ודוכיפת, בחברת כעשרים מבוגרים עם פיגור המתגוררים במעון לבלצר בהרצליה.

"זו הגשמת משאלה", פוסק מוטי ארבל, מנהל המעון בו חיים כ-120 בוגרים בני 20 עד 75. "עבור אנשים הלוקים בפיגור, אוכלוסיה שאפילו לא יודעת להתלונן אלא רק להודות בחיוך ובתודה, לגעת במדים ולהיות בתוך הצבא הם פשוט חלום". ארבל מוסיף שלפני כחודש פנה אליו עמית שועלי, אחד הלוחמים, והציע לו לארח כמה מדיירי המעון בבסיס האימונים של הגדוד הממוקם בסמוך לקרית-גת. "הוא סיפר לי שהגדוד עולה בקרוב לקו לחימה, ובמהלך האימון המקדים הם מבקשים 'לחייל' חוסים ליום אחד כדי לאפשר להם להתקרב לצבא", הוא נזכר. "ידעתי שמדובר באנשים רציניים שרוצים לתרום לחלשים, והמבצע יצא לדרך".

"להיות בצבא הוא פשוט חלום". המארחים והחיילים-ליום (צילום: אמיר כהן)

 

אין זו הפעם הראשונה בה 600 חיילי הגדוד, המכונה גם "המשפחה שלי", מתגייסים למען הקהילה. "בעבר הגענו לבתי קשישים בנתניה, צבענו וסיידנו, וכל העת אנחנו מחפשים דרכים כיצד לסייע לחיילים", מעיד ינאי. "כל החיילים מוכנים לתרום ואף יותר מכך למען החברה בישראל, דווקא לאור משבר המנהיגות המתמשך". כשהוא נשאל על חוויות האירוח יוצא הדופן, הוא מכריז כי "מרחיב את הנפש והנשמה לראות איך אפשר לקרב לצבא אנשים שלעולם לא יוכלו להגיע אליו

רק בגלל שנולדו שונים. אחד הרגעים המרגשים ביותר היום היה לראות אחד מהם מתיישב בג'יפ, ובמשך שעה ארוכה מתעקש שלא לנטוש את מושב הנהג".

את היום חתמה החלפת חולצות, כובעים ודגלים. לוחמי הגדוד הגישו לאורחיהם חולצות המעוטרות בכתובת "מעטים האנשים להם ניתנה הזכות להגן על הארץ הזו" ואת כובעי הגדוד, ואילו האחרונים העניקו למארחים דגלוני תודה והערכה. "כדי להכיר את החברה הישראלית צריך לשבת במקום בו אני נמצא", מסכם ארבל. "יש לה כל-כך הרבה פנים יפות שבאות לידי ביטוי בנתינה, התנדבות וערכיות. לצערי דווקא לדברים האלו לא נותנים הרבה פרסום, והדבר צובע את פני החברה בצבע לא נעים".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *