Browsed by
קטגוריה: מאמרים

משרתים בצה"ל – אבל חשופים לעולם

משרתים בצה"ל – אבל חשופים לעולם

איומים, רדיפות במרחבי הרשת, ניסיונות לתביעות משפטיות והטרדות בלתי פוסקות. במהלך השירות וגם אחריו, חייל יכול למצוא את עצמו במרכזו של קמפיין אנטי צה"לי או אנטי ישראלי כשהוא הנפגע העיקרי ממנו. כל הדרכים להימנע מהמצבים האלו ואופן ההתמודדות איתם.

ב-12 בדצמבר 2012, שני, לוחמת משמר הגבול הייתה במשמרת עם הצוות שלה בחברון. אלו היו הימים שלאחר מבצע עמוד ענן והמצב בשטחים היה מתוח מאוד. שני, כמו שאר הלוחמים, הייתה דרוכה לתת מענה לכל אירוע שיכול היה להבעיר את השטח. לפתע, במהלך המשמרת, הבחינה שני בנער בן 17 ששלף רובה ואיים על אחד מחבריה לצוות. שני שזיהתה אמצעי וכוונה להרוג, לא איבדה את העשתונות, פעלה על פי הנהלים, דרכה את הנשק האישי שלה, ירתה באותו נער והרגה אותו. על גופת הנער התגלה כי אותו הנשק שעשה בו שימוש, היה צעצוע עשוי מפלסטיק, דבר ששני לא הייתה יכולה לדעת לפני שירתה בו בכוונה להציל את חיי חברה לצוות.

באותו הערב, החיים של שני השתנו מן הקצה אל הקצה. תוך שעות ספורות הרשת הוצפה בקמפיין עוין נגדה, כזה שמגנה אותה וחמור מכך מאיים על חייה. הקמפיין הכיל את שמה המלא ותמונה שלה עם פנים חשופות כאשר הכוונה הייתה ברורה – להפוך את שני למבוקשת ולהתסיס כמה שיותר אנשים להגיע אליה ולמשפחתה ולפגוע בה. לא עבר זמן רב והאיומים גלשו מהמרחב הווירטואלי אל העולם האמיתי ואיומים הגיעו לבית הוריה של שני שמצד אחד היו גאים מאוד בבתם, אבל מצד שני מצאו את עצמם במוקד של מתקפה מאורגנת על רקע משימה שביצעה בתם בהתאם לנהלים.

אבחי אדרעי מאוים על ידי חמאס

סיפורה של שני הוא לא סיפור יחיד. לא מעט קצינים ולוחמים בצה"ל מצאו את עצמם במרכזו של קמפיין שקרא לפגוע בחייהם. בתוך כך, קצינים שהשתפו במבצעעופרת יצוקה שפרטיהם האישיים וכתובות המגורים שלהם הופצו במרחבי הרשת, ניסיונות להגשת תביעות משפטיות בבית הדין הבינלאומי בהאג כנגד קצינים בכירים כמו הרמטכ"ל דאז, מפקד חיל האוויר, שר הביטחון ועוד. למעשה, קיימת תעשיה שלמה בפריסה עולמית שמטרתה – יצירת דה לגיטימציה לפעילות צה"ל, לכידה של קציני וחיילי צה"ל והבאתם לדין על פעולות שביצעו במסגרת שירותם הצבאי.

חשיפה שכזאת ואיומים מטרידים יכולים לקרות לצערנו לכל חייל, אבל ניתנים גם למניעה. יש דרך לקבל הגנה במצבים כאלו ובכל זאת, להמשיך לשרת ולעשות את העבודה כפי שנדרשים לבצע. ריכזנו לכם את כל הדרכים להמשיך לשרת מבלי להפוך למטרה הבאה של ארגונים קיצוניים מכל צדי המתרס.

ותרו על הווסאח בפייסבוק

אחת מהתחושות הטובות ביותר בצבא היא התחושה של להיות חלק ממשהו גדול יותר ולהיות שותף למהלכים היסטוריים לאומיים. בשנים האחרונות, הפייסבוק זימן לכל חייל במה זמינה ונוחה לפרסם את כל מעלליו הצבאיים – בצורה שיכולה לספק לו לא מעט פופולאריות (או בעגה הצבאית – "ווסאח"), אבל באותה המידה גם מותירה אותו חשוף לכל מי שרואה את הפרופיל שלו.

אם אתם לא משרתים בתפקיד מסווג, אין שום בעיה לפרסם בפייסבוק תמונות עם מדים או עם נשק. מתי מתעוררת בעיה? כשתקשרו את עצמכם לאירועים ספציפיים. אם מבחינתכם הריגת מחבל, תפיסת מצבור נשק בבית בשומרון או פעילות מעצרים מוצלחת היא מקור לגאווה, מבחינת גורמים עוינים, כל אחד מהאירועים האלו נחשב לפשע. "הסגרה" שלכם כמבצעים של משימה מסוימת עלולה לגרור מסכת של איומים ברשת ומחוצה לה וחמור מכך, ניסיונות לנקמת דם.

איפה עובר הגבול של מה כן להעלות לפייסבוק ומה לא?
עם תמונת מאירועים שעובר כל חייל אין בעיה, כך שאתם יכולים להרגיש בנוח להעלות תמונות מהטירונות, מערבי פלוגה או מהנופש המבצעי. תמונות מפעילות מבצעית שלקחתם בה חלק, עדיף שתשאירו בתיקיה במחשב. כמובן שפוסטים כמו "איזה חיסול מוצלח! פלס"ר 101 כבוד!" הם בגדר BIG NO-NO.

תבחרו למי לחשוף את המידע

חזרתם הביתה מחופשת סוף השבוע, יש לכם אינספור סיפורים לספר. עצרו. לא הכל צריך לספר ובטח שלא לכל אחד. למידע יש נטיה לעבור נמאוזן לאוזן במהירות ובקלות, במיוחד בימים של הרשתות החברתיות המפותחות כל כך. חוק האצבע הוא כזה – ככל שאתם מכירים אדם טוב יותר וסומכים עליו יותר שתפו ביותר פרטים. באשר לאנשים אחרים, עדיף לשמור על עמימות.

באשר לחברים בפייסבוק שהכרתם בחו"ל. אם אין לכם היכרות טובה עם אותם החברים, אתם לא יכולים לדעת מה הדעות העדכניות שלהם באשר לישראל ומי עוד חבר שלהם ולכן, גם איתם רצוי לשמור על מעטה עמימות.

גם בשושואיסטיות יש לא מעט וואסח, לא?

מבקרים בחו"ל? תשמרו על פרופיל נמוך

בכירים במערכת הביטחון כבר ספגו ניסיונות להעמדה לדין בבית הדין הבינלאומי בהאג. בשנת 2009 לדוגמא, שר הביטחון אהוד ברק  כמעט נעצר בלונדון על פקודות שנתן במהלך מבצע עופרת יצוקה. כאשר עלו על כך בשגרירות הישראלית בבירה הבריטית, הוא הוברח חזרה ארצה ברגע האחרון. בנוסף לכך, לאחר עצירת המשט הטורקי מול חופי עזה, אזרחים ישראלים שביקרו בטורקיה הוכנסו לחדרי חקירות וחוו חוויה לא נעימה בהתחלה של מה שאמור היה להיות חופשה.

בנוסף לאיום המשפטי המרחף על ראשם של קצינים ולוחמים, קיים בחו"ל גם האיום על חיי הלוחמים על משימות שביצעו במהלך שירותם הצבאי. ישנם שלושה כללי אצבע שיעזרו לכם לטייל ולהנות בחו"ל בלי הטרדות מיותרות.

מעטה חשאיות. ודאו שכמה שפחות אנשים במדינת היעד יודעים על הביקור שלכם ואל תשתפו אנשים שאתם לא מכירים בתכניות שלכם.

נסו לתכנן כמה שיותר שינויי תוכניות במהלך הנסיעה. למשל, אל תסעו למרכז העיר בכל יום באותה הדרך ובאותה השעה.

אל תבלטו כישראלים. בסביבה לא מוכרת השתדלו לא לדבר בעברית בקול רם.

התחלתי לקבל איומים מכל מיני כיוונים. מה אני עושה?

יכול להיות מצב שבו למרות הזהירות שנקטתם, תקומו בוקר בהיר אחד ותגלו שפורומים של ארגונים אנטי ישראלים מפיצים את התמונה שלכם כמבוקשים. מדובר במצב מטריד והתחושה היא שכל הזמן מישהו עוקב אחריכם.

הדבר הראשון שחשוב להבין שזו לא סיבה להפסיק לעשות את המשימות בצבא כמו שאתם נדרשים וכמו שעשיתם עד עכשיו. כעת, גשו לעדכן את המפקדים ולבקש מהם כל הגנה שהצבא יכול לספק ובמידה ואתם חוששים שתפגעו כדאי גם לדווח למשטרה. מעבר לזה, חשוב לנהוג במשנה זהירות, לשים לב אם יש אנשים שעוקבים אחריכם במרחב הווירטואלי ובמציאות ולדווח למשטרה בהתאם.

כדי לטפל במקרים כאלו, פועלת בישראל עמותת "קונצנזוס" – עמותה שמורכבת מקצינים ולוחמים במילואיםומטרתה העיקרית היא מתן גיבוי ותמיכה מוראלית תקשורתית ובעת הצורך משפטית ללוחמי צה"ל. "המציאות המורכבת איתם מתמודדים חיילי ומפקדי צה"ל בשנים האחרונות, מעלה בפני הלוחמים והמערכת הצבאית שני פערים איתם עמותת קונצנזוס מבקשת להתמודד", מסביר בני ינאי, יו"ר העמותה. "בעיה אחת היא פעילים קיצוניים משני צדי המתרס הפוליטי, שמנתבים חלק מהמחאה שלהם כלפי מדיניות הממשלה בנושא יהודה שומרון, נגד לוחמים שנשלחים על ידי המפקדים כדי לשמש כחיץ מול המפגינים. בשנים האחרונות התרבו גילויי הנאצה נגד חיילי צה"ל באלימות מילולית ולעיתים גם פיזית. חיילי צה"ל הפכו לשק החבטות של אותם פעילים".

עמותת קונצנזוס שמעורבת בין השאר גם בטיפול במקרה של לוחמת משמר הגבול, ובאיומים כלפי מח"ט כפיר ומג"ד דוכיפת, פועלת במספר אפיקים: "החל מהגנה משפטית וכלה בפניה לגורמים רלוונטיים, יעוץ משפטי לממשלה ועד למערכת BBC שנמצאת אי שם בלונדון", מסביר בני. כך לדוגמא, במקרה של לוחמת משמר הגבול, פנתה העמותה ליועץ המשפטי לממשלה בכוונה למסד חקיקה שתגדיר פרסום תמונה הפוגעת בחייל צה"ל כעבירה פלילית. "כך יהיה יותר קל להוריד תמונות כאלו מהרשת", הוא אומר.

עמותת קונצנזוס, כך מסביר ינאי, שומרת על עין פקוחה ועושה מאמצים כדי לאתר את ניסיונות הפגיעה הללו מראש, אבל גם מזמינה חיילים שמרגישים שנפגעו, לפנות מיוזמתם. כמו כן ישנו עמוד פייסבוק שניתן לפנות דרכו לעמותה.

מקור – http://www.mako.co.il/pzm-recruits/guides/Article-5ba5db0bb8ecc31006.htm

 

במועדונים יותר בטוח מפעילות מבצעית

במועדונים יותר בטוח מפעילות מבצעית

דווקא במועדון ברעננה ולא בקו שתפס כחייל קרבי בגולני מצא יפתח גריידי את מותו. הוא כבר לא יהפוך לאדם פרודוקטיבי עבור המדינה שכל כך אהב. על המשטרה להגביר את הענישה.

ביום שישי האחרון בני, עומר, נשאר בחטיבת הצנחנים בה הוא משרת ולא יצא לביתו לחופשת חג. לאשתי טלי, אמרתי באותו הערב כבדרך אגב, שאני מרגיש הרבה יותר בטוח כשהוא נמצא בבסיס, תופס גזרה או עולה לשמירה, מאשר כשהוא מסתובב ברחובות ויוצא לבלות בשעות הערב.

כששמעתי על מותו של יפתח, הפכו המילים הקשות למציאות אכזרית. הוא גדל עם בני וזכיתי לאורך השנים לראות כיצד הם ושאר חבריהם, הופכים מילדים חייכנים, לנערים מקסימים ולחיילים מלאי ערכים, מוטיבציה ורצון לשרת ולתרום למען מדינת ישראל.

חייו של יפתח היקר, נגדעו בשניות, בהחלטה פזיזה של מטורף חמום מוח, בפעולה פחדנית שהביאה לסיומו של עולם ומלואו, שהביאה לכל כך הרבה כאב, הלם ועצב לכל כך הרבה אנשים. כאב, כקצין ומפקד בצה"ל, וכמי שזכה להכיר את יפתח וכל חבריו, אני לא יכול שלא להרגיש טעם מר של החמצה, על האדם הבוגר, המרשים והפרודוקטיבי שיפתח כבר לא יזכה להיות.

אתה מביא ילד לעולם, משקיע בו את כל חייך, מתרגש כשאתה רואה אותו בטקס חג החנוכה בגן עם נר מנייר על הראש, מספר לו סיפורים לפני השינה, מחבק אותו על הספה ונרדם כשהוא בזרועותייך, מבטיח לו שהוא תמיד יהיה מוגן, ויודע שאתה תהיה מוכן לעשות הכול על מנת לקיים את ההבטחה הזאת. וברגע אחד הכול מסתיים. ברגע אחד של טירוף, חיים שלמים מסתיימים, הבחור המדהים שכל כך אהב את המדינה, שכל כך שמח שהגיע ליחידה קרבית, שגדל בבית שמילא אותו בערכים ואהבה לזולת, כבר לא יהיה יותר.

ידעתי מלחמות וקרבות קשים, לא פעם הייתי מוכן לחרף נפשי למען ההגנה על המולדת, ושלא כמו מילות השיר, עיניי עדיין לא יבשו מדמעות על חייהם של רבים מחבריי שנהרגו בשדות הקרב. כששמעתי על מותו של יפתח היקר לא יכולתי שלא לתהות, איפה מתרחש שדה הקרב האמתי? כשיפתח תפס קו בפעילות מבצעית אין לי ספק שהיה מוכן לכל תרחיש, ונשא עמו נשק ותחמושת כמקובל. למועדון לילה, אליו אתה מגיע עם חבריך במטרה לבלות ולהשתחרר, אתה לא מגיע עם נשק, אתה לא מצפה להיכנס לשדה קרב, ובטח שלא לסיים שם את חייך.

בעוד כשבועיים נציין את יום העצמאות, יפתח כבר לא יניף את דגל ישראל שכל כך אהב, דגל ישראל הוא זה שכיסה את ארונו בדרכו האחרונה כשלצדו חבריו, מפקדיו ובני משפחתו שכל כך אהבו והעריכו אותו.

הורים יקרים, בתי החולים מלאים בכל סוף שבוע בכאלו שאמרו את המשפט הכול כך מרגיז "לי זה לא יקרה". אנחנו יכולים לגדל אותם, לתת להם את כל הכלים הנכונים, לעשות ככל שביכולתנו על מנת שיהפכו לבוגרים אחראיים המכבדים את סביבתם וזולתם, אך לצערי, לעולם לא נוכל להכין אותם לטירוף שהם יכולים להיתקל בו בכבישים, במגרש המשחקים, בבית הספר או במועדונים.

כולי תקווה שמשטרת ישראל ומערכת המשפט יפעלו על מנת למצות עד תום את הדין עם התוקפים, ויטילו ענישה משמעותית אשר תהווה הרתעה אמתית לכל אלו שיחשבו בעתיד לנהוג באלימות כלפיי אחר.

מקור – https://news.walla.co.il/item/2739774

 

מג"ד במילואים: חיילים שלי פוטרו ב-SMS

מג"ד במילואים: חיילים שלי פוטרו ב-SMS

בישיבה מיוחדת במצב המילואימניקים של ועדת חוץ וביטחון, הביע מפקד מערך מילואים בפיקוד צפון תסכול ממצוקת חייליו: "הקפיטליזם השתלט על כל חלקה טובה. המג"דים משמיטים את העובדה שהם מג"דים מהרזומה"

חברי ועדת חוץ וביטחון של הכנסת קיימו הבוקר (יום ג') ישיבה מיוחדת ובה ציינו את יום ההוקרה למערך חיילי המילואים. מלבד חברי הוועדה, בדיון השתתפו גם ראש אגף כוח אדם בצה"ל, האלוף אבי זמיר וקצין מילואים ראשי, תת-אלוף שוקי בן ענת. הדיון הועבר בשידור חי ב-ynet.

בישיבה דנו המשתתפים בשורת סוגיות הקשורות לחיילי המילואים, בהן, הצגת עיקרי הסקר שנערך לאחרונה בקרב המילואימניקים, פיטורים מעבודות ודרכי ההתמודדות עם התופעה,מצב יישום חוק המילואים והחלטות הממשלה בעניין ההטבות.

בדיון נכח גם מפקד מערך פיקוד צפון במילואים, אלוף-משנה בני ינאי, שסיפר על מצוקת חייליו: "אני הייתי מג"ד במלחמת לבנון השנייה וגם אצלי פיטרו חיילים ב-SMS. בסוף היום נאלצתי לקחת את החיילים שלי עם הצבעים על הפנים לחנות ממנה פיטרו אותם".

לדבריו, "היום הסיטואציה במדינת ישראל – רבותיי, המג"דים שלכם במילואים רובם מתלבשים בחניונים, משמיטים את העובדה שהם מג"דים מתוך הרזומה שלהם. אתם צריכים להכיר את העובדה הזו. המעסיק הכי גדול זה מדינת ישראל. באפן אנומלי, מי שמוכן לחרף נפשו לטובת המדינה הוא סקנד בסט בהעדפה של המדינה כמעסיק. אתם צריכים לשלם את מס הנכונות בסיפור כי לא ייתכן שמג"דים ומח"טים ולוחמים הם סקנד בסט מפני המדינה עצמה. זה פשוט אנומליה שהמוח מסרב לקלוט".

אל"מ ינאי המשיך והביע תסכול רב: "אנחנו מרגישים כמו צבא ישראלי בחברה אמריקנית. אני חושב שהקפיטליזם פה השתלט על כל חלקה טובה. אנחנו נמשיך לבוא ולעשות. יש לי חברים ששילמו במקום העבודה שלהם. להסתובב עם הדרגות ברחוב זה כבר לא גאווה. מי שצריך לקחת אחריות זו המדינה".

"צבא העם במילואים כמעט ולא קיים"

במהלך הדיון התייחס האלוף זמיר לפער הקיים בין אלו המתגייסים פעם אחר פעם לשירות המילואים, לבין אלו שכלל לא לוקחים חלק במערך. "בחברה הישראלית, בין גילאי 40-21 יש חייבי גיוס, מעל מיליון אזרחים גברים. בפועל פחות מחצי מהם נמצאים בסד"כ המילואים,ומתוכם רק 10 אחוזים עושים שירות מילואים משמעותי במהלך השנים".

הוא הוסיף: "הם מבטאים את הפער הגדול בחברה הישראלית בין אלה שעושים ואלה שלא עושים. למרות הסדקים, בשירות החובה עדין מתקיים צבא העם, בהיבטים רבים של צבא העם בשירות המילואים כמעט ולא מתקיימים מעבר למרכיב האישי וההתנדבותי"

ראש אכ"א הודה גם לחברי הוועדה, ואמר: "אני מאוד שמח ומוקיר את הוועדה והכנסת על הפלטפורמה של היום הזה. כמי שמלווה את מערך המילואים ב-20 השנה האחרונות, אין לי כל ספק שמערך המילואים נראה היום שונה ממה שהוא נראה לפני 10 ו-15 שנים. אני שמח מאוד על חוק המילואים שחוקק בכנסת. כפי שאמרנו גם אז, זה שהחוק עבר, זה לא אומר שאין עדיין סוגיות משמעותיות".

עלייה בשביעות הרצון של הלוחמים

בדיון הוצג סקר שנערך לאחרונה בקרב יותר מ-500 חיילי מילואים ו-212 מפקדים המשרתים ביחידות קרביות. בנוגע לשביעות הרצון מהשירות, מראים הממצאים כי מאז מלחמת לבנון השנייה ישנה עלייה יציבה בקרב הלוחמים. על השאלה "כשתקבל את צו המילואים הבא מה תעשה?", השיבו 85 אחוזים מהנשאלים: "אתייצב". מציגי הסקר ציינו כי זו התוצאה הגבוהה ביותר מאז שנת 2000.

בנוסף, 28 אחוזים מהחיילים ו-37 אחוזים מהמפקדים סבורים כי התגייסותם למילואים פוגעת במצבם הכלכלי. 23 אחוזים מקרב אותם המפקדים טוענים כי נפגעו במקומות עבודתם. כמו כן, 55 אחוזים מהמילואימניקים חשים שהאווירה בארץ מעודדת השתמטות. בקרב המפקדים התחושה קשה הרבה יותר.

האלוף זמיר התייחס לממצאי הסקר והסביר כי "מציגים לנו תמרור שלמעסיקים יותר קשה עם שירות המילואים, כמו גם בני המשפחה ובנות הזוג. אם הסביבה הזו של המשרת לא תהיה תומכת וחזקה הקושי שלו יהיה רב. אנחנו לומדים את הדברים כדי לגבש את התוכנית השנתית שלנו".

הוא ציין גם כי 60 אחוזים מהמפקדים שהשתתפו בסקר הביעו חשש ללכידות בתוך יחידותיהם. "זה תמרור אדום גם לצבא פנימה וגם לפרלמנט", אמר ראש אכ"א, "זה נושא מדאיג וזו אמירה אמיתית".

"המשפחה יוצאת למלחמה כשהאב לא נמצא"

לדיון הגיעה גם מיטל לב כמייצגת נשותיהם של המילואימניקים ודיברה על הצורך בחיזוק סביבתו של חייל המילואים, על מנת שיוכל למלא את תפקידו על הצד הטוב ביותר.

"יש לי שלושה ילדים קטנים בבית, ובעלי אמור לצאת למילואים בחודש הבא. המדינה צריכה לקחת אחריות על מה שקורה במשפחה בזמן שהאבא במילואים. המשפחה יוצאת למלחמה כשהאב לא נמצא – השגרה היומיומית נפגעת", סיפרה.

"אי אפשר לקחת את הילד לחוג, קשה להגיע לעבודה, צריך לחזור מוקדם יותר כדי להוציא את הילד מבית הספר – הדברים לא נלקחים בחשבון. אני חושבת שהנושא הזה והטיפול במשפחות, צריך שיהיה מערך תומך כדי שאיש המילואים יוכל לעשות את תפקידו בראש שקט".

מוקדם יותר דנה ועדת החינוך של הכנסת בהטבות לסטודנטים המשרתים במילואים. במהלך הדיון הודיע ראש אגף תכנון כוח אדם בצה"ל כי סטודנטים מילואימניקים שמתנדבים במסגרת פרויקט פר"ח יקבלו תוספת של 1,000 שקל למלגה, במהלך לימודיהם האקדמיים.

חברת הכנסת מירי רגב, דוברת צה"ל לשעבר, אמרה היום כי "יום מילואים הוא ביטוי לחולשת המערכות העוטפות את ציבור המשרתים במילואים. ניסיון החיים והזמן מלמד אותנו כי סקטור המבקש לעצמו 'יום מיוחד' כנראה שמאחור מסתתרת בעיה. מדוע מפקד פלוגה ומפקד גדוד מתבייש להסתובב במקום העבודה שלו עם מדי ב' מיוזעים? מדוע הוא בוחר להתלבש בחניון תת קרקעי לבל יראו אותו מעסיקיו שוב על מדים?".

מקור – http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4073106,00.html